יום שני, 29 ביוני 2009

מחקר אקראי במתן cyclosporine בשאיפה במושתלי ריאה (NEJM)



מחקר שפורסם קובע כי מתן
cyclosporine
בשאיפה איננו גורר שיפור בשיעור מקרי הדחיה האקוטית בקרב חולים שעברו השתלת ריאה.

מתן מרשמי טיפול קונבנציונאליים בתרופות מדכאות חיסון אינם מונעים דחיה כרונית לאחר השתלת ריאה.
מתן טופיקלי של
cyclosporine
בנוסף לטיפול המערכתי מדכא החיסון, עשוי לסייע במניעת תגובת דחיה אקוטיות וכרוניות.

החוקרים ביצעו מחקר אקראי, כפול-סמיות ומבוקר באמצעות פלצבו שבו התחילו במתן
cyclosporine
בשאיפה בתוך 6 שבועות לאחר ההשתלה בנוסף לטיפול מדכא-חיסון מערכתי שניתן לחולים.
58
חולים חולקו באקראי לקבוצה בת 28 נבדקים שטופלו באמצעות
aerosol cyclosporine
בשאיפה במינון של 300 מ"ג ולקבוצה בת 30 נבדקים שקיבלו
aerosol
של פלצבו. הטיפול ניתן במשך 3 ימים בשבוע במהלך השנתיים הראשונות שלאחר ההשתלה.

מדד התוצאה הראשוני היה שיעור מקרי הדחיה ההיסטולוגית האקוטית. שיעורי הדחיה האקוטית מדרוג 2 ומעלה היו דומים בקבוצת ה
-cyclosporine
ובקבוצת הפלצבו:0.44 אפיזודות (עם 95%CI,
0.31-0.62)
לעומת 0.46 אפיזודות (עם 95%CI,
0.33-0.64) לחולה לשנה, בהתאמה (ערך
P=0.87
ברגרסיית
Poisson).

שיפור הופיע בשיעור ההשרדות בעקבות מתן
cyclosporine,
כש-3 מקרי פטירה התרחשו בחולים שקיבלו
cyclosporine
ו-14 מקרים בקרב נבדקי קבוצת הלצבו (ערך
RR
לפטירה של 0.20, עם 95%
CI,
0.06-0.70; ערך P=0.01).

שיעור ההשרדות ללא דחיה כרונית השתפר גם כן בעקבות מתן
cyclosporine,
כפי שניכר על-פי האנליזה הספירומטרית (10 מקרים בקבוצת ה-
cyclosporine
ו-20 מקרים בקבוצת הפלצבו; ערך
RR
לדחיה כרונית של 0.38; עם 95%
CI,
0.18-0.82; ערך
P=0.01)
ועל-פי האנליזה ההיסטולוגית (6 ארועים לעומת 19 ארועים, בהתאמה; ערך
RR
של 0.27; עם 95%
CI,
0.11-0.67; ערך P=0.005).

הסיכונים להשפעות טוקסיות בכליות ולהופעת זיהומים אופורטוניסטים היו דומים בחולים בקבוצת ה
-cyclosporine
ובקבוצת הפלצבו. החוקרים מסכמים כי מתן
cyclosporine
בשאיפה איננו משפר את שיעור מקרי הדחיה האקוטית, אך גורר שיפור בשיעור ההשרדות של החולים ומאריך את משך ההשרדות ללא דחיה כרונית.

NEJM. Volume 354:141-150

הערה: במאמר זה מוצגת דרך חדשה למתן תרופה נוגדת דחיית שתל ישירות אל הריאות, תוך הצלחה במניעת דחיה כרונית. דחיה כרונית הינה הגורם הקטלני ביותר לתמותה לאחר השתלה

מאת: פרופ' מרדכי קרמר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה