חרף המודעות הציבורית הגוברת באיברים להשתלה, והקמפיינים המושקים חדשות לבקרים המובלים על ידי גורמים מובילים מכל תחומי העניין של הציבור בישראל, עדיין הפער בין מספר התורמים הפוטנציאליים
לבין מספרם של התורמים בפועל גדול מאוד. גדול מדי.
במרכזים רפואיים בישראל, (כמו במרכזים רפואיים גדולים מובילים באירופה ובארה"ב בוצעה היערכות חדשה לנושא ומונו אחיות שישמשו בתפקיד "מתאמות השתלות" שיאתרו תורמים פוטנציאליים ויפנו למשפחה
בבקשה לתרומת איברים מיקיריהם.
שינויים מסוג זה אמנם הועילו ושיפרו את המצב אולם המחסום העיקרי לקבלת הסכמתן של המשפחות לתרומת האיברים עדיין משפיע רבות על המצב.
החוק בישראל אוסר נטילת תרומת איברים ללא הסכמה חתומה מהמשפחה.
משפחות רבות עומדות בפני ההחלוה הזו -החלטה על תרומת האיברים - בשעותיהן הקשות ביותר.
בדרך כלל מדובר בגבר או אשה צעירה שנפטרו באופן מפתיע ובלתי צפוי.
התורמים המיועדים לא סבלו ממחלות כרוניות או פציעות נרחבות ולכן המשפחות לא ביצעו תהליך מסודר של עיבוד האבל והפרידה.
משפחות רבות שרויות בהלם ומתקשות לקלוט את משמעותו של מוות מוחי בלתי הפיך ולקבל החלטות בנושא.
כיון שיש למימד הזמן חשיבות גדולה- זמן התלבטות ארוך מדי עלול לגרום לאובדן התרומה.
נדמה כי יש פער גדול בין עמדות הציבור הישראלי בתחום תרומות האיברים ובין התנהגותו בפועל.
סקר שבדק את עמדות הציבור הישראלי בנושא מצא כי אומנם אחוז גבוה של הציבור טוען כי הינו מוכן לחתום על כרטיס תורם אולם, בפועל רק 1 מתוך 20 נושא עימו את הכרטיס.
מצד שני - רוב הציבור מסכים שיש הצדקה להוצאת איבריו של אדם שמת מוות מוחי ולהשתלתם בגופם של בני-אדם אחרים כדי להציל את חייהם.
בפועל -רק מחצית מכלל משפחות הנפטרים המתאימים לתרומת איברים נעתרות לבקשה.
פרופ' מרדכי קרמר- מנהל מכון הריאות בי"ח בילינסון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה