ינואר 2011: שיא של תרומות איברים בחודש אחד

אפקט "אבי כהן" השפיע על המוטיבציה לתרומת איברים בישראל.

חוסר הסכמתה של משפחת כהן לתרום את איבריו של אב המשפחה שנהרג מתאונת אופנוע גרמה לציבור הישראלי להחשף לעניין תרומת איברים ובכך סייעה להגברת המודעות בקרב הציבור לעניין.

בחודש ינואר תרמו 8 משפחות את איברי יקיריהם לחולים הזקוקים להשתלה.

27 חולים שהמתינו לתרומת איברים קיבלו חיים חדשים בעקבות ניתוחי ההשתלה שבוצעו בהם ברמב"ם, איכילוב, בילינסון, וסורוקה.

אולם הבשורה הזו באה עם חשש של רופאי ההשתלות בינהם פרופ' מרדכי קרמר :

במהלך 2010 נפטרו 124 ישראלים בעודם ממתינים להשתלה.

כשרוב החולים ממתינים לתרומת כליה, כבד, ריאה ולב.

בהשוואה לשנים קודמות - מדובר במגמת עליה גדולה ומדאיגה:.

בשנת 2006 נפטרו 64 חולים בהמתנה להשתלה.

בשנת 2007 נפטרו 86 חולים.

בשנת 2008 נפטרו 80 חולים.

ובשנת 2009 נפטרו 92 חולים בעודם ממתינים להשתלה.

פרופ מרדכי קרמר מקבוצת כללית:
"אחרי 230 השתלות, אני עדיין מתרגש בכל פעם שאני מודיע למטופל שלי שנמצאה תרומה וקורא לו להגיע לביה"ח להשתלה".

בשנת 2007 ציינו גם אירוע חשוב בהיסטוריה הרפואית של בילינסון: מושתלת הריאה ה-100, רעיה כהן, פגשה את מושתל הריאה ה-200, שרלי פרץ, שזכה בחיים חדשים בקיץ 2007. מושתלת הריאה ה-100 הגיעה לביקור עם עוגה ענקית בצורת המספר 200.

 

מספר התרומות למיליון תושבים - השוואה לנתוני חו"ל

השוואה לארצות אחרות בתחום תרומת איברים מעמידה את ישראל (נתוני 2008) במקום גבוה.

רשימת המדינות המובילות היא:

• אוסטריה היא המובילה העולמית עם 14.3 תרומות למיליון תושבים
• ישראל  7 תרומות למיליון איש
• ארה"ב - 4.9 תרומות למיליון איש
• ספרד - 4.2 תרומות למיליון
• גרמניה - 3.3 תרומות למיליון איש

כיצד לגשר על הפער בין הצרכים לתרומות איברים

שיעור תרומת האיברים בישראל הינו בין 46%
בגרמניה ובצרפת עומד שיעור התרומות מגיע ל 50%;
בספרד, בלגיה וארצות סקנדינביה שיעור תרומת האיברים מגיע ל70%-80%.

רבות מן המשפחות מסרבות לתרום בגלל "מניעים דתיים" (למרות שהן עצמן אף אינן דתיות כלל).

עמדתם של רוב הרבנים הפוסקים כיום מתירה תרומת איברים לצורך השתלות בשל "הפיקוח נפש" שבדבר, כלומר, למען הצלת חייהם של בני-אדם.
דרך אחרת לצמצום המחסור באיברים להשתלה יכולה להיות בהרחבת נושא תרומות איברים ואונות איברים מן החי
תרומות מהסוג הזה אפשריות במקרים בהם יש צורך בהשתלה של כליה, אונת כבד ואף אונת ריאה בילדים.
אולם תרומות מן החי לא יוכלו להיות המענה המרכזי לתרומות נדרשות מהסוג של לב, כבד וריאה במבוגרים.

כיצד לגשר על הפער בין הצרכים לתרומות
1. חינוך והסברה
הצעד הראשון בדרך להגברת המודעות לחשיבות הנושא ולשינוי דפוסי התנהגותה של האוכלוסייה.
יש לשקול הכנסת תוכניות לימודיות ותכנים מתאימים לבתי הספר, שימוש נרחב בקמפיינים תקשורתיים בכל המדיות האפשריות, והרחבת השתתפות ידוענים בקמפיינים אלו.

2. חקיקה
חקיקה רגישה ומתחשבת עשויה להקל על משפחות התורמים גם אם המת לא הביע בחייו את הסכמתו לתרומה.
יש גם מקום להציע תמריצים מיוחדים למשפחות התורמות כגון: פרסום מעשה החסד שלהן בציבור.

3. אלטרואיזם
בין המניעים להסכמה לתרום איברים מצויים הנדיבות והרצון לעזור לזולת כמו גם הרצון להציל חיים.

4. החתמה על כרטיס תורם
במקרים בהם הביע הנפטר בחייו את רצונו לתרום איברים באמצעות נשיאת כרטיס תורם - בהרבה מקרים הכוח המניע את המשפחה הוא הרצון למלא אחר בקשתו של הנפטר.

5. תחושת ההמשכיות והזיכרון
מאפיין בדרך כלל הורים התורמים איברים מילדיהם שנפטרו.


הגורמים הללו יכולים לסייע בשכנוע המשפחות האבלות וההמומות להתרמת איברים.
אולם צריך לזכור שההחלטות הללו בעבורן קשות ביותר, ולעיתים רגשות האבל, הצער, הכאב ואי-השלמה עם המציאות המרה מסכלים את הסכמתה של המשפחה.

ולכן כדי לעודד את הההסכמה לתרומה על העוסקים בתחום לעשות כמיטב יכולתנו כדי להביא לצמצומו של הפער הזה ולהשאירו במרכז השיח הציבורי.



פרופ. מרדכי קרמר
מנהלמכון הריאה במרכז הרפואי בילינסון