‏הצגת רשומות עם תוויות הסכמת משפחות לתרומת איברים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הסכמת משפחות לתרומת איברים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 27 בינואר 2011

עליזה גולדנברג בת ה-22 נהרגה - איבריה הצילו 4 חולים

הצעירה, עליזה גולדנברג, השתחררה רק לפני כחודש משירות ביחידה מובחרת בחברון.
היא נהרגה בעת שרכבה עם חבר על אופנוע.
(החבר שיצא ללא פגע מהתאונה מעולם לא הוציא רישיון נהיגה, ונהג על כלי רכב שונים לאורך השנם הרבות למרות כמה וכמה פעמים נתפס על ידי השוטרים, הועמד לדין וריצה עונשי מאסר בכלא.
בכל פעם שרשיונו נפסל - הוא המשיך לנהוג ונתפס שוב.
).


משפחתה שידעה שעליזה חתמה על "כרטיס אדי", הסכימה לתרומת האיברים.
החולים שזכו לחיים חדשים הם:
הריאות הושתלו בגבר בן 63.
הכבד הושתל באישה בת 56.

עליזה גולדנברג ז"ל

הכליה הושתלה בגבר בן 51.
ההשתלות הללו בוצעו בבית החולים בילינסון

בבית החולים איכילוב הושתלו כליה ולבלב בגבר בן 46.

"חשיבות החתימה על כרטיס אדי היא גבוהה ביותר", אומרת דבורה שרר, דוברת המרכז הלאומי להשתלות. "למשפחה הרבה יותר קל לקבל החלטה בזמן אמת, שהוא הקשה מכל, ברגעי ההתמודדות עם העובדה שיקירם נפטר, ולכבד את רצונו לתרום את איבריו ולהציל חיים".

יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

השתלת ריאות ממושתלת לב

רחל קושילביץ, שעברה השתלת לב לפני כ 17 שנים, ונפטרה משבץ מוחי תרמה את ריאותיה לשתי חולות אחרות ובהן הושתלו ריאותיה של קושילביץ.
אחת המושתלות היא טויבה בריזל, ירושלמית בת 60 שסבלה ב 7 השנים האחרונות מפיברוזיס ריאתי  - דלקות חוזרות ונשנות בריאותיה - דבר שגרם להצטלקויות מרובות בריאות ולירידה משמעותית בתפוקתן.

בריזל היתה מחוברת רוב הזמן לחמצן וצרכה תרופות רבות.

פרופסור מרדכי קרמר מנהל מרפאת הריאות בבית החולים בילינסון התראיין אתמול לחדשות והסביר כי בכל שנה יש כ70 חולים הנזקקים לתרומת ריאות.
אולם בשנה האחרונה המצוקה שלהם גדלה כיון שמתחילת השנה בוצעו בסך הכל כ20-25 ניתוחי השתלה שזה כמחצית מהממוצע השנתי.

ולכן החשיבות הגדולה של תרומת איברים הן מהחי והן מהמת .
באין תרומות - חולים מתים בהמתנה להשתלה.

חשוב לציין את העובדה שרחל קושילביץ נהנתה מהארכת תוחלת חיים ומשיפור משמעותי באיכות חייה בגלל אותה השתלת לב שעברה לפני 17 שנים.


יום ראשון, 28 במרץ 2010

לתרומת איברים אין גבול


לאחרונה הושתל כבד של אשה בת 75 בגופו של צעיר בן 30
החולה- סבל מהפטיטיס B קיבל את התרומה ומצבו יציב ומונשם.

התורמת בת 75 סבלה מדימום במוחה.

המשמעות הקריטית של ההצלחה בהשתלה הזו שאין משמעות לגיל התורם אלא לאיכות האיברים והבריאות הכללית של התורם לפני מותו.
הנושא הזה כבר נבדק בעבר גם בתרומות מהחי.

ועוד חדשות:
ניתן לחתום על כרטיס של אדי גם באייפון:
כל מה שצריך לעשות - זה להכנס לקישור הבא:
כנסו לכאן

ולחתום על הכרטיס.

כאמור- לתרומת איברים- היום כבר אין גבול.

יום רביעי, 29 ביולי 2009

כיצד לגשר על הפער בין הצרכים לתרומות איברים

שיעור תרומת האיברים בישראל הינו בין 46%
בגרמניה ובצרפת עומד שיעור התרומות מגיע ל 50%;
בספרד, בלגיה וארצות סקנדינביה שיעור תרומת האיברים מגיע ל70%-80%.

רבות מן המשפחות מסרבות לתרום בגלל "מניעים דתיים" (למרות שהן עצמן אף אינן דתיות כלל).

עמדתם של רוב הרבנים הפוסקים כיום מתירה תרומת איברים לצורך השתלות בשל "הפיקוח נפש" שבדבר, כלומר, למען הצלת חייהם של בני-אדם.
דרך אחרת לצמצום המחסור באיברים להשתלה יכולה להיות בהרחבת נושא תרומות איברים ואונות איברים מן החי
תרומות מהסוג הזה אפשריות במקרים בהם יש צורך בהשתלה של כליה, אונת כבד ואף אונת ריאה בילדים.
אולם תרומות מן החי לא יוכלו להיות המענה המרכזי לתרומות נדרשות מהסוג של לב, כבד וריאה במבוגרים.

כיצד לגשר על הפער בין הצרכים לתרומות
1. חינוך והסברה
הצעד הראשון בדרך להגברת המודעות לחשיבות הנושא ולשינוי דפוסי התנהגותה של האוכלוסייה.
יש לשקול הכנסת תוכניות לימודיות ותכנים מתאימים לבתי הספר, שימוש נרחב בקמפיינים תקשורתיים בכל המדיות האפשריות, והרחבת השתתפות ידוענים בקמפיינים אלו.

2. חקיקה
חקיקה רגישה ומתחשבת עשויה להקל על משפחות התורמים גם אם המת לא הביע בחייו את הסכמתו לתרומה.
יש גם מקום להציע תמריצים מיוחדים למשפחות התורמות כגון: פרסום מעשה החסד שלהן בציבור.

3. אלטרואיזם
בין המניעים להסכמה לתרום איברים מצויים הנדיבות והרצון לעזור לזולת כמו גם הרצון להציל חיים.

4. החתמה על כרטיס תורם
במקרים בהם הביע הנפטר בחייו את רצונו לתרום איברים באמצעות נשיאת כרטיס תורם - בהרבה מקרים הכוח המניע את המשפחה הוא הרצון למלא אחר בקשתו של הנפטר.

5. תחושת ההמשכיות והזיכרון
מאפיין בדרך כלל הורים התורמים איברים מילדיהם שנפטרו.


הגורמים הללו יכולים לסייע בשכנוע המשפחות האבלות וההמומות להתרמת איברים.
אולם צריך לזכור שההחלטות הללו בעבורן קשות ביותר, ולעיתים רגשות האבל, הצער, הכאב ואי-השלמה עם המציאות המרה מסכלים את הסכמתה של המשפחה.

ולכן כדי לעודד את הההסכמה לתרומה על העוסקים בתחום לעשות כמיטב יכולתנו כדי להביא לצמצומו של הפער הזה ולהשאירו במרכז השיח הציבורי.



פרופ. מרדכי קרמר
מנהלמכון הריאה במרכז הרפואי בילינסון